<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן נ"א</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אין שונין לרקד הקמח ביו"ט פי' פעם שניה אם לא על ידי שינוי כגון שירקד מאחורי הנפה אם לא נפל בתוכו צרור או קיסם והטעם משום דהוי טרחא דלא צריך והראב"ד ז"ל כתב שפעם שניה מרקדין אותו ביו"ט אם לא נפל בו צרור או קיסם אין שונין לרקדו משום דמיחזי כבורר ואם שנה מותר והרשב"א ז"ל כתב יש מי שהורה שאסור ליטלן בידו לפי שזה כבורר ולא יראה לי כן אלא מותר ליטול ביד שכל שעושין ביד אינו אלא בורר כלאחר יד ולא אסרו אלא בנפה ובכברה והר"י ז"ל כתב דאגבא דפתורא שונין לפי שהוא שנוי לפי שדרכן בעריבה או בתיבה והריא"ף ז"ל כתב שתוס' פירשו אפי' בפעם ראשונה מותר ופי' שונין רקוד על ידי כלים או ברוטיל בלעז ונהגו העולם לעשות ע"י עכו"ם וכן נכון לעשות ע"ג השלחן ולא בתיבה ועריבה וגיגית. והמנהג אין מרקדין כלל. והרשב"א ז"ל כתב אין מרקדין שהריקוד מלאכה גמורה היא אבל שונין ויש מי שהורה שאפי' לשנות צריך שינוי קצת מהפך הנפה ושונה עליה או שונה בנפה על השלחן ולא בתוך העריבה ויש מי שהורה להקל לשנות אפי' בלא שינוי וכן נהגו.
<h2>דף לג:</h2>
אין מלבנין את הרעפים ולא את האבנים החדשים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן כלומר סוכר נקביהן והוא תקון כלי והר"ש והר' אהרן הלוי ז"ל כתבו מחזיקן על ידי האור ומתקשין. ואסור לשפות את הקדירה החדשה בי"ט והטעם משום מחסם וי"א שמא תפחת כמו שאנו אומרים בפורני חדשה והר"י ז"ל כתב אך יש לחלק.
